מתי ניתן לבצע צנתור כלילי טיפולי, ומתי אפשר להימנע מכך ולטפל בתרופות בלבד?

צנתור כלילי טיפולי מבוצע כאשר קיימת היצרות משמעותית בעורקי הלב, אשר גורמת או עלולה לגרום לפגיעה בזרימת הדם לשריר הלב.

במהלך הפעולה ניתן להרחיב את העורק בעזרת בלון ולהשתיל תומכן (סטנט), במטרה למנוע אוטם לבבי, לשפר תסמינים ולהפחית סיכון עתידי.

ההחלטה אם לבצע צנתור טיפולי או להסתפק בטיפול תרופתי תלויה בגורמים שונים:

✔️ חומרת ההיצרות

✔️ נוכחות תסמינים (כמו תעוקת חזה או קוצר נשימה)

✔️ תפקוד הלב

✔️ מיקום החסימה

✔️ תוצאות של בדיקות הדמיה או מאמץ

במקרים גבוליים, ניתן לבצע במהלך הצנתור בדיקה פיזיולוגית בשם FFR  (Fractional Flow Reserve) — המודדת את הלחץ לפני ואחרי ההיצרות.

אם נמצא כי הזרימה דרכה תקינה, ניתן להימנע מהשתלת סטנט ולהמשיך בטיפול תרופתי בלבד.

הבדיקה אינה כרוכה בכאב נוסף ונעשית באותו שלב של הצנתור.

פרופ' פרל משלב בגישתו אבחנה מדויקת עם הבנה מעמיקה של ספרות רפואית עדכנית, תוך שימוש בכלים מתקדמים כגון  FFR, במטרה להציע טיפול מותאם אישית — רק כאשר הוא נדרש באמת.